טימיון

טַמְיוֹן, טִימְיוֹןm. (ταμεῖον) treasury, esp. Roman aurarium, fiscus. Lev. R. s. 19 מכניס ממונם לט׳ confiscated their property for the fiscus. Ib. s. 11, a. e. גבאי ט׳ tax collector; Ruth R. introd. end טַמִיאוֹן (insert גבאי). Gen. R. s. 61 עד שנמצאת ארץ מצרים לטי׳ until it was found by calculation that the entire land of Egypt would be forfeited to the treasury (for its indebtedness to the Jews); Yalk. ib. 110; (Meg. Taan. ch. III עד שהיתה מצרים שלהם). Gen. R. s. 51 תשרף מן ט׳ shall be set on fire at public expense; a. fr.Esth. R. to I, 2 טיטיון, read טימ׳, v. טַמְיָקוֹן.